|
למה עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לנצח את ההזדקנות האנושית במהרה זהו אחד מחמשת
עמודי "השאלות הנפוצות": הוא עונה על השאלות כמה זמן עוד יוכלו לחיות אנשים
בגילם הנוכחי. יתר דפי השאלות הנפוצות עונים על - האתגרים המרכזיים לאמינות של SENS - שאלות בדבר כמה שנים ובאיזה גיל יוכלו בני אדם לחיות - ביקורת על הדרך שבה אני עומד להפוך את SENS למציאות - כיצד אפשר לעזור לפרוייקט SENS אני עובד על ריפוי ההזדקנות ואני חושב שכדאי שגם אתה מכיוון שאני מאמין שהצלת חיים היא המעשה הנעלה ביותר שמישהו יכול להקדיש לו את זמנו, ומשום שיותר מ 100,000 בני אדם מתים בכל יום מסיבות שאנשים צעירים לעולם לא ימותו מהן, אתה תציל יותר חיים בעזרה לריפוי ההזדקנות מאשר בכל דרך אחרת. (נכון, אנשים מסויימים יכולים להביא לשינוי משמעותי יותר מאחרים, אבל אל תמעיט בהבדל שאתה יכול לעשות: ראשית, בדוק כאן וחשוב אילו עוד דברים שאני לא ציינתי, אתה יכול לעשות.)
אם עד שתסיים לקרוא עמוד זה לא תשכנע שהזדקנות ניתנת לריפוי, אני מפציר בך ליצור איתי קשר ולפרט את הסיבות לחוסר הסכמתך. אם כן השתכנעת, גם כן שלח לי דוא"ל -- כך נוכל לעבוד יחדיו כדי להפיק את המיטב מכישוריך (כולל שיפור או הוספה לנימוקים המוצגים בדף זה). המשמעות של אי יצירת קשר מצידך היא שאתה חושב שזה בסדר לא לעבוד על ריפוי ההזדקנות וזה גם בסדר לא להיות מסוגל או לא לרצות למה להגיד למה זה בסדר. אל תשכח את זה.
1) טיעונים חברתיים למה ריפוי ההזדקנות הוא רעיון רע ריפוי ההזדקנות יגרום להתפוצצות אוכלוסין נוראית טיפולי הצערה יהיו זמינים רק לעשירים רודנים יחיו לנצח - זה יהיה עולם חדש ואמיץ
2) טיעונים אישיים או פילוסופיים למה ריפוי ההזדקנות יהיה רע הצעירים הם היצירתיים ביותר ולכן בני מאות רבות יהיו מאובנים מחשבתית עם כל כך הרבה זמן לא תהיה לנו סיבה להצטיין עם כל כך הרבה סיכון, נאלץ לוותר על כל מה שהוא מהנה אבל מסוכן מהלך החיים הנוכחי שלנו הוא בעל תפקיד מפתח במה שמגדיר את אנושיותנו זה לא טבעי להתחמק מהזדקנות, זה להתנהג כמו אלוהים זו לא תהיה הצלת חיים, זו תהיה הארכת חיים אנחנו נשכח כל כך הרבה על הנעורים שלנו ששוב לא נהיה אותו אדם
3) טיעונים למה ריפוי ההזדקנות איננו חשוב אני זקן מכדי שיהיה לי סיכוי כלשהו להפיק תועלת ראשית, אנחנו צריכים להתמקד בריפוי מחלות והאכלת הרעבים אנחנו צריכים להתמקד בדחיית המחלות, לא במוות החיים כבר ארוכים דיים כדי לעשות את כל מה שיש להם להציע לנו
1) טיעונים חברתיים למה ריפוי ההזדקנות הוא רעיון רע
ישנם שני סוגים של תשובות להסתייגויות כנגד ריפוי ההזדקנות המתבססות על תוצאות חברתיות אפשריות. הסוג הראשון הוא לבחון כל אחת מההסתייגויות לעומק ולבנות טיעון מפורט כיצד נמנע מהתרחיש המדובר. אני חושב שזו גישה בעלת ערך; אני עצמי אימצתי אותה כאן ובהמשך המסמך ורבים אחרים עשו כך גם כן, לרוב אפילו בצורה טובה ממני. אבל יש לי גם תשובה כללית יותר, שבין היתר נמנעת מהתנגדויות מהצורה: "טוב, נכון, זו אסטרטגיה, אבל מה אם היא תיכשל?". ליתר דיוק: שימו לב, אנשים -- אנחנו מדברים על חיים כאן, 100,000 חיים ליום. מה אתה עושה כרגע אם אתה משועמם? מתאבד? תיארתי לעצמי שלא. לחברוה תמיד היו בעיות וללא ספק תמיד גם יהיו להן בעיות, והיא עובדת כדי לפתור אותן בדיוק כמו בעיות טכנולוגיות. העמדת פנים שלא נוכל להתמודד עם הבעיות שמחכות לנו בעתיד, שעדיף לנו לדון מספר אינסופי של מיליונים לתוחלת החיים הירודה של אבותיהם היא ממילא בדיחה חולנית אבל עוד יותר חולנית כאשר אנחנו מבינים עד כמה זה יהיה לא מתקבל על הדעת שבעיות כאלו יהיו גרועות או קשות יותר לפתרון מאשר אלו שכבר נתקלנו בהן בעבר. זה לא כאילו שהבעיות שהצלחנו לפתור בעבר נראות פחות מרתיעות. למשל, מה היה מאמין בשנת 1850 שהחברה תסכים לחוסר הכבוד שבלבישת אביזר גומי אבסורדי בכל פעם שיקיימו יחסין מין, רק כדי לעצור את התפוצצות האוכלוסין שהגיעה כתוצאה מההכחדה הכמעט מושלמת של מוות עוללים? ובכל זאת, זה בדיוק מה שקרא בעולם המתועש ללא כפיה חוץ מהעובדה הפשוטה שילדים שעדיין חיים הם מאד יקרים.
ריפוי ההזדקנות יגרום להתפוצצות אוכלוסין נוראית
אולי אתה מצפה ממני להציע פתרון שהחברה צריכה ולכן "מן הסתם" תאמץ. למעשה, אני לא אעשה זאת. יש לי שתי תשובות שלא אומרות דבר על מה הצעדים הספיציפיים שעל החברה לנקוט, האחד בקשר לצעדים מקדימים בעבר והשני עוסק בזכויות האדם. אחר כך אני אסקור כמה מהנושאים הנוגעים לאלו פתרונות אנו עשויים לבחור ויתכן שאלה כמה דאגות, אבל אל תשכח שאני לא אומר מה לדעתי החברה אכן תעשה. שים את עצמך במקום מישהו בעל עוצמה -- למשל, ראש הממשלה של צרפת -- בשנת 1870 כש פסטר הסתובב וטען שהגיינה תוכל למנוע כמעט לחלוטין מות עוללים מזיהומים או בזמן הלידה. במעמדך, יש לך השפעה מסויימת עד כמה מהר הידע הזה יופץ הלאה -- ולכן, כמה מהר חיים יתחילו להינצל. אבל אתה נוכח שככל שבני אדם יתחילו לנהוג לפי אותם עקרונות וישטפו את ידיהם וכדומה, כך גם פיצוץ האוכלוסין יחל מהר יותר בגלל אותם ילדים שכבר לא מתים. מה היית עושה? היית דואג ליידע את העם במהירות האפשרית או שומר את המידע לעצמך ככל שתוכל כדי שתעכב את בעית האוכלוסין? אני עדיין מחכה לפגוש את האדם שאומר שהוא היה שומר את המידע לעצמו. מבחינה זו, אין הבדל עם ריפוי ההזדקנות. אין. על כן, ברור שתהיה התפוצצות מסויימת של אוכלוסין, בדיוק כמו שהיתה אחרי שאותה תמותה נמנעה -- ואנחנו עלולים להגיב על כך בהקטנת הילודה מהר כפי שעשינו בעבר או שנזדקק ליותר זמן -- אבל העדיפות הראשונה היא לסיים את הטבח. כל היתר הוא פרטים. כנראה שאוכלוסית כדור הארץ תגדל בצורה מהירה מיד אחרי שהטיפולים יהפכו להיות זמינים ואנו נמצא את עצמנו ניצבים עם בחירה פשוטה: או שנשתמש בטיפולים, נחיה זמן רב ויהיו לנו מעט ילדים, או שנמשיך להביא ילדים בקצב הנוכחי ונמנע משימוש בתרופות כדי שנוכל להמשיך ולמות מזיקנה כמו עכשיו. אני לא אומר שאני יודע איזו במה החברה תבחר באותו הזמן. מה שאני אומר הוא שזו זכותו של הדור ההוא להחליט בנושא ולא שהחברה בימינו תחליט בשבילו. אם נעכב את פיתוח טיפולי עיכוב ההזדקנות אנחנו דנים את החברה העתידית למוות בגילאים שאנחנו מתים בהם בין אם הם רוצים ובין אם לא. אין לנו זכות לעשות זאת; יש לנו חובה לפתח את הטיפולים האלו מהר ככל שאפשר כדי לתת לדור העתיד את הבחירה. כמו שלפרלמנט אין זכות (באנגליה) להכריח פרלמנטים עוקבים לנהוג לפי החלטותיו, כך לחברה היום אין שום זכות להכריח את החברה בעתיד לנהוג לפי החלטותיה.
עכשיו נדון בכמה מהאפשרויות הקונקרטיות. ישנם ארבעה דברים שצריך לשקול:
- התרחיש הגרוע ביותר לקצב פיצוץ אוכלוסין - הסיכוי שהבעיה לעולם לא תתרחש - האפשרויות העומדות לרשותנו אם וכאשר הבעיה תקרה - של מי צריכה להיות האפשרות להחליט בין הבחירות השונות. (נכון, הסעיף האחרון יהיה חזרה מסויימת של מה שכבר אמרתי לעיל. לדעתי יש טעם בחזרה).
1) התרחיש הגרוע ביותר לקצב ההגעה -- שלוש נקודות עיקריות.
ראשית, קצב הגידול המקסימלי (כלומר, בהנחה שיש לנו טכניקות ריפוי יעילות וזמינות לכולם) הוא עיר גדולה בשנה. אלו דווקא חדשות טובות -- זה לא הרבה יותר ממה שקורה היום כי קצב הילודה העולמי גם ככה חורג מקצב התמותה בהפרש עצום. אם ככה, יהיה לנו הרבה מאד זמן לעבוד על ולחשוב איך לפתור את הבעיה לפני שאכן נאלץ לעשות משהו. בעיות לוגיסטיות אחרות, כגון הכשרת כמות מספקת של צוותים רפואיים שיספקו את הטיפולים תהיה בעיה מוקדמת יותר.
הדבר הטוב השני הוא שגם אם וכאשר פיצוץ האוכלוסין יהפוך לרציני (אם הוא אכן יהיה -- ראה בהמשך), זה יקרה בצורה מאד הדרגתית. אנחנו נהיה מסוגלים להתנסות במגוון פתרונות, נראה כמה טוב הם עובדים, ננסה דברים אחרים וכדומה.
הנקודה השלישית שחשוב לזכור היא שכמות ניכרת של בני אדם נהנים לחיות בערים. עם המשאבים האדירים שיהפכו לזמינים כי לא יהיו יותר אנשים חולים שצריך לטפל בהם, זה יהיה דבר מעשי למדי לבנות סביבה אורבנית באיכות מאד גבוהה לכולם והצפיפות של אותה סביבה תהיה כזו שאוכלוסיה של לפחות 20 מיליארד בקושי תפלוש לאזורים החקלאיים שקיימים היום.
שים לב שישנם אנשים אוהבים לחשוב על האפשרות של הגירה המונית לחלל. לא רק שלדעה זו יש ערך שכנועי מוגבל (כי תגובת רוב האנשים היא שמגורים בתחנת חלל אינם מהנים במיוחד) אלא גם שזהו פתרון מעט פחות זמני מאשר בניית ערים דחוסות יותר כאן למטה, בגלל שהמגבלות שנובעות מכמות המשאבים לבנית תחנות חלל (וזמן לא רב אחר כך, מגבלות הנובעות ממהירות האור) יגבילו גידול אקספוננציאלי. לכן אני נוטה שלא להעלות זאת.
2) האם כל זה יקרה?
אנו נעבור משבר אוכלוסין רק אם קצב הילודה יחרוג בצורה ניכרת מקצב התמותה למשך תקופה ממושכת של זמן. ישנם נתונים טובים (כמו זה שכאן) המראים שמספר רב, ההולך וגדל בחדות, של נשים בחורות שלא ללדת כלל -- למשל, המספר היחסי של נשים בארה"ב שבחרו באופן מודע להיות ללא ילדים גדל פי 2.75 תוך 13 שנים בלבד בין 1982 ל 1995 -- ונראה שהסיבה הפשוטה לכך היא שחרור הנשים: ראשית, נשים מוצאות יותר ויותר דרכים שיעסיקו אותן ויספקו אותן מבלי ללדת ושנית, הן נחלצות מהחינוך שלידה וגידול ילדים היא הדרך היחידה לחיות. (באופן אישי, אני חושב שההפצצה של ילדות צעירות בבובות ומשחקי אמהות אחרים מקוממים בדיוק כמו ההפגזה של של ילדים צעירים עם רובי צעצוע מבחינה אידאולוגית ועוד בחינות). יש גם טיעונים פסיכולוגיים המסבירים שאפילו אם אנחנו רוצים ילדים, אנחנו נרצה אותם באינטרוולים הולכים וגדלים, כי ההתפתחות המנטלית שיכולה לקרות עם תקופה ארוכה יותר של יכולת מנטלית רעננה תגדיר מחדש את הילדות והבגרות כמושלמות בגילאים הולכים וגדלים.
3) מה האפשרויות שלנו אם זה יקרה?
למעשה, האפשרויות שלנו פשוטות מאד: או שנגביל את קצב הילודה או שנעלה את קצב התמותה. קצב התמותה יכול לעלות בצורות שונות -- הגבלת הגישה לטיפולים לשימור הנעורים (ובכך לגרום למותם של אנשים זקנים), הגבלת הגישה לאנטיביוטיקה (ובכך לגרום למותם של אנשים באזורים נגועים בהדבקות) או הגבלת הגישה לטיפול רפואי כולל (ובכך מן הסתם להמית עניים). ניתן לשמור על קצב ילודה נמוך על ידי אנשים נאורים שבחורים לפעול לטובתם האישית ובוחרים שלא ללדת ילדים בצורה דומה לדרך שבה אנו היום בוחרים שלא למלא את הסביבה בגזים הגורמים לאפקט החממה, כימיקלים הפוגעים בשכבת האוזון ומזהמים סביבתיים נוספים. (אני מודע לכך שארה"ב לא בדיוק מובילה מאמצים אלו אבל אני חושב שתצטרפו בקרוב). המממ, להרוג אנשים או לא להביא ילדים... לא בדיוק בחירה קשה, נכון? שים את עצמך בנעליים שלהם: מה אתה היית עושה? מביא ילד והורג מישהו? את עצמך? אפשר אפילו לדמיין פורעי חוק שעוברים ויורים באנשים עם ילדים ובכך הופכים את החיים של כולם לפחות צפופים. האינטרס העצמי הנאור יהיה די נוקשה...אלטרנטיבות (בגלל מה שהוזכר לעיל לגבי ההתחלה ההדרגתית של הבעיה) שהן הרבה יותר סבירות כוללות מיסוי כדי להטות את ההחלטות. זה לא מקרי שהאומה האירופאית עם קצב הילודה הגדול ביותר (צרפת) היא גם זו שיש לה את מענקי והטבות הילדים המפליגות ביותר.
4) של מי צריכה להיות הבחירה?
כמובן שתגובתם של רוב האנשים לעולם שכזה (ללא ילדים לדבר איתם וסכנה לחייו או הונו, אם מישהו כבר יחליט להתרבות) היא שלא ראוי לחיות בו. אבל מי שם אותנו להחליט עבור דורות העתיד? איך אנחנו בכלל יודעים מה ההחלטות שאנו עצמנו עושים? אני רוצה להזכיר לאנשים כמה קצרה היתה התפוצצות האוכלוסין שנבעה מהחיסול הכמעט מוחלט של מוות תינוקות במאה שעברה כשגילינו את ההגיינה. מה קרה? תשובה: מצאנו שזה יקר מדי שכל אחד מאיתנו יגדל 10 ילדים ושמחנו להכנע למנהג הברברי של לבישת אביזר גומי מגוחך בכל פעם שאנחנו מקיימים יחסי מין, כדי להמנע מכך. מה אתה חושב שהיו אומרים אנשים בשנת 1850 אם היית מציע להם את זה כאסטרטגיה למניעת התפוצצות אוכלוסין? מן הסתם הם היו לועגים לך. אין לנו **שמץ** **של** **מושג** מה אנחנו נבחר כשתעלה הדרישה להקטין עוד יותר את קצב הילודה.
העובדה שאיננו יכולים לחזות מה יחליטו אלו שיעמדו מול הברירה היא הסיבה הסופית למה יש לנו חובה כלפי אותם אנשים לעבוד עכשיו כדי לרפא את ההזדקנות מוקדם ככל האפשר. ככל שנעשה זאת מוקדם יותר, ליותר אנשים בעתיד תהיה האפשרות לבחור כיצד לחיות את חייהם (כולל אלו המתנגדים לטיפולי שימור הנעורים ושימותו כתוצאה מכך, אם הם באמת חושבים שעולם עם פחות ופחות ילדים איננו לראוי לחיות בו). ככל שנשקר כך נמנע מיותר אנשים את אפשרות הבחירה ונדון אותם למוות. פשוטו כמשמעו. אנשים אלו הם גם כן בני אדם ויש להם את הזכות לקבל (מאחרים -- אנחנו) את זכות הבחירה הבסיסית ביותר, הבחירה בחיים.
טיפולי הצערה יהיו זמינים רק לעשירים
אין ולו את הסיכוי הקלוש ביותר שטיפולים אלו יוגבלו רק לבעלי ממון במשך יותר משנים ספורות לאחר הופעתם. יש שתי סיבות עיקריות שבגללן אני בטוח בזה.
הסיבה הראשונה היא מעט אפלה. כאשר תרופה להזדקנות מפותחת, בני האדם ירצו אותה נואשות -- יותר מאשר הם ירצו תרופות לדברים אחרים שיכולים להאריך את חייהם בשנים בודדות. הבעיה שדמוקרטיה היא דבר מוצלח רק עבור נושאים שאנשים רבים מעוניינים בהם, מספיק כדי להחליט בעבור מי הם יצביעו. הרפואה המודרנית לא מסוגלת להשיג זאת -- הכלכלה תמיד מצליחה לנצח אותה. אבל זה לא יהיה הדבר עם טיפולי הצערה. ברגע שבו תהיה ציפיה לתרופה אמיתית כזו -- שלא לדבר על פיתוח תרופה כזו -- יהיה זה בלתי אפשרי להיבחר מבלי מצע שמכיל בתוכו פרוייקט מנהטן להחשת מציאת תרופה, הן מבחינת הפיתוח והן מבחינת הפצתה. פטנטים שעלולים להאט את הדחיפה קדימה לנגישות כללית פשוט יהיו חשופים לרכישה של ממשלות (במחיר נכבד מאד, ללא ספק, ובכל זאת נחוץ). כל החוקים שאנחנו עדים לעיכוב שהם גורמים, יבוטלו כשהצורך יעלה. זה יקרה לא רק בגלל התהליך הדמוקרטי (שפועל רק ברמה הלאומית) אלא גם כחלק מהתהליך הפוליטי העולמי. מאז ה-11 בספטמבר יש הבנה טובה שזה רעיון לא טוב להרגיז מספר רב של אנשים, ולכן זה יהיה האינטרס של העולם המתועש להפוך את טיפולי ההצערה לנגישים לכולם (במחיר שהם יוכלו לשלם, גם אם זה אומר בחינם) מהר ככל האפשר. אחרי הכל, המטרה של רכישת טיפולים אלו היא לחיות במשך זמן רב, לא להתפוצץ על ידי מישהו מהצד השני של העולם שמתנגד לך ולמתחרים שלך כי הם לא מסוגלים להרשות לעצמם את הטיפולים האלו.
הסיבה השנייה היא פחות מאיימת. במשך לפחות 10 תהיה תקופה שלה אני קורא המלחמה בהזדקנות, שתתחיל עם השגת תוצאות כל מרשימות בעכברים שהם יזעזעו את החברה מתוך הפטליזם הנוכחי שלה ויגרום לאנשים לרצות לרפא את ההזדקנות מהר ככל האפשר. בנקודה זו, אי סדר ינבע -- החברה תתהפך במיליוני דרכים, למשל בגלל שאף אחד לא ירצה לעסוק בעבודות מסוכנות כמו כבאים -- אבל הדבר הלוונטי כאן הוא (כפי שצויין לעיל) שזו תהיה חובה פוליטית להשקיע סכומי כסף נכבדים, כספי מיסים, בהאצת הסוף למוות תלוי גיל. המושג "מלחמה בזיקנה" הוא מוצדק, שלא כמו "מלחמה בסרטן" כי בני האדם ירצו להקריב מה שבדרך כלל נראה רק בעיתות מלחמה כדי לסיים את הטבח מהר ככל האפשר. הקורבן העיקרי עשוי להיות פשוט מיסוי כדי לממן את ההכשרה של כמות נכבדה של צוותים רפואיים שיביאו את הטיפולים האלו לבני האדם כשהם יהיו מוכנים וגם כדי לספק רפואה מסורתית יותר כדי לתת לאנשים סיכוי גדול ככל האפשר להיות במצב בריאותי סביר באותו זמן. המשמעות היא שבזמן שטיפולי ההצערה יגיעו, החברה האנושית כבר עשתה את מה שנדרש כדי להבטיח שהטיפולים יהיו חופשיים כשהם מוכנים למסירה לכל מי שהגיע לגיל שזקוק להם.
לעולם לא נוכל לפרוש -- הטבות הפרישה שלנו לא יהיו ניתנות למימוש
לא -- הן תהיינה בלתי ניתנות למימוש רק אם נפרוש בגיל מסויים ונשאר בפרישה ללא הפסק. מה שבעצם יקרה הוא שהפרישה תהפוך להיות תקופתית. תהיה דרישה עצומה להשכלה למבוגרים ופרישה כך שאחרי עשור שבו שיחקת גולף, תוכל לחזור לקריירה חזרה ל-40 השנים הקרובות. האפשרות לשחק גולף מדי יום לתמיד לא תהיה כל כך מושכת כשיהיה לנו המרץ של בוגרים צעירים. זה תקף גם לגבי הטבות, כולל טיפול בריאותי והוצאות המחיה: הוצאות אלו מעיקות כיום לא בגלל שיש הרבה אנשים זקנים בקרבנו אלא בגלל שיש הרבה אנשים חולניים ולא יהיו אנשים חולניים. זהו אחד מהיתרונות המוחשיים והחד משמעיים של ריפוי ההזדקנות: שלא כמו היום בו ההון נצרך על ידי הקשישים, אותו הון למעשה יתרם לחברה על ידי כל בני האדם ללא קשר לגילם.
רודנים יחיו לנצח - זה יהיה עולם חדש ואמיץ
ניתן יהיה להתנקש ברודנים שלא יזדקנו באותה קלות שבה רודנים שכן מזדקנים, ולמעשה רוב העריצים בימינו לא מתים מזיקנה, כך שזה לא מטריד אותי במיוחד. כמו כן, עצם ההפצה של הדמוקרטיה כתרופה מונעת פועלת טוב למדי: אני לא יכול לחשוב ולו על דוגמה אחת בהיסטוריה שאחרי רומא (אתה יכול?) על מדינה שהיתה דמוקרטיה במשך יותר מעשר שנים ואז הפסיקה להיות כזו בכל צורה שהיא למעט אם נכבשה על ידי אומה אחרת. [הערה שהוספה אחרי שהפסקה פורסמה: למעשה יש מספר דוגמאות שקיימות אבל הן אינן משכנעות במיוחד. צ'ילה היתה דיקטטורה מ-1973 אחרי 40 שנים של דמוקרטיה אבל היא נשארה דיקטטורה במשך 17 שנים ויש שיטענו אפילו 7. פקיסטן היתה דמוקרטיה במשך 11 שנים, לפני 1999.]
2) טיעונים אישיים או פילוסופיים למה ריפוי ההזדקנות יהיה רע
הצעירים הם היצירתיים ביותר ולכן בני מאות רבות יהיו מאובנים מחשבתית
מאיפה אתה יודע? מה ההבדל בין מוחות צעירים למוחות זקנים שבאופן כללי (ולא באופן כולל, חשוב לזכור) הופך אנשים זקנים לפחות יצירתיים? אני רואה שלוש אפשרויות: זה משהו שקשור להזדקנות הביולוגית של המוח, זו תוצאה של כמות המידע במוח, או שזהו תוצר מלאכותי של לחץ חברתי (לאנשים זקנים יש פחות זמן לעשות את ההרהורים והחלומות בהקיץ שכל כך מהותיים ליצירתיות). בכל המקרים, אנחנו ניצלנו. אם זה בגלל שהמוח הזקן מאבד תאים וקשרים סינפטיים, או שמא הנוזל הבין רקמתי מחומצן יותר וכו': ובכן, הרעיון הוא לתקן את כל זה. אם זו הכמות של מידע שאנחנו יודעים: אין בעיה, בגלל שבגיל המעבר אנחנו כבר מצב קבוע למדי שבו אנחנו שוכחים דברים בערך בקצב שאנחנו לומדים אותם, ונישאר ככה. אם זה חברתי, עוד יותר טוב -- כאשר הגיל כבר לא | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||